הדבר הכי חשוב שלמדתי בכל שנות העבודה והניסיון שלי מול מצלמה זה לא מה אומרים אלא איך אומרים את זה, איזה סיפור מספרים למצלמה, איזה רגש מעבירים ואיך בעצם אפשר להזדהות עם הסיפור שלך.
שישה דברים אודותיי
האהבה שלי לסרטים ולקולנוע התחילה עוד בילדות בבאר שבע. הייתי מה שנקרא תולעת סרטים. היה לנו קולנוע שכונתי בשם אורות ושם צפיתי בהמון סרטים מכל הסוגים וחלמתי שיום אחד אהיה שחקנית או במאית סרטים.
ללימודי הקולנוע וטלוויזיה הגעתי בגיל 28 אחרי טיולים ומגורים בעולם.
זאת הייתה התאהבות מיידית. לא הפסקתי לביים ולתרגל. בהתחלה הסרטים שלי
(על פי ביקורת המרצים) היו כישלונות מפוארים, אך זה לא שבר אותי והמשכתי לנסות.
ההצלחה סוף סוף הגיעה כשסרט הגמר שלי בלימודים זכה להצלחה ונקנה לשידור ברשות השנייה.
הסרט תיעד קומיקאיות ועסק, בהומור נשי, קריירה, אימהות וזוגיות.
לאחר שסיימתי את הלימודים, ידעתי שאני ממשיכה לביים סרטים תיעודיים ולתעד נשים.
סרט הביכורים שלי תיעד נשים מיפו שהשתתפו בתיאטרון קהילתי, הרימו הצגה מהפכנית בשכונה וגרמו לשינוי תודעה אצל הבעלים שלהן ונשות השכונה.. הצלחתי לגייס כסף לעשיית הסרט למרות שרק סיימתי ללמוד. הסרט זכה במקום ראשון בפסטיבל הסרטים בירושלים ופתח לי דלתות להשתלב בתעשייה.
התחתנתי בגיל 35, החתונה שלי נחשבה לנס בבאר שבע. נולדו לנו שני ילדים והתמקמנו בזכרון יעקב.
לאחר הצלחת הסרט הראשון, ביימתי סרטים תיעודיים שעסקו במגדר, זכויות אדם, חברה ותרבות. הם זכו להצלחה רבה בפסטיבלים , זכו בפרסים שונים, והוקרנו בערוצי הטלוויזיה. יחד עם בימוי הסרטים עבדתי בתור מנחת קבוצות קולנוע, משחק , ווידאותרפיה עם נשים, נערות, ואוכלוסיות בסיכון.
עם הזמן והניסיון התחלתי לפתח שיטות משלי לעבודה עם משתתפי הסדנאות שילבתי כלים בין עולם הקולנוע, הכתיבה, וידאו ודוקותרפיה לעזור למשתתפים להביא את עצמם בצורה אמיתית וכנה ולצלם את סיפור חייהם. לאט לאט הכלים שהשתמשתי בהם הפכו להיות שיטת העבודה שלי ולה קראתי "סרט משלי"
לאחר שנים רבות בבימוי ובהנחייה, החלטתי לפתוח סטודיו עצמאי משלי ולהעביר סדנאות בשיטת העבודה "סרט משלי". אני עושה זאת תוך שימוש בוידאו ודוקו תרפיה, עמידה ומשחק מול מצלמה ובכתיבה.
